בירוגרפיה של בירברן או איך הכל התחיל

מאחר ולא כולם מכירים אותי, הנה הזדמנות ללמוד עלי קצת:
אז איך בעצם הגעתי לזה?

גדלתי בבית בו לא היה כמעט אלכוהול (פרט לבירה 'מכבי' באירועים מיוחדים)... הפעם הראשונה בה שתיתי אלכוהול הייתה בגיל 18.5 (גיל מאוחר במדינתנו) בטיול לאנגליה עם חברי פז, אי שם בפאב לונדוני בשם משהו & משהו (כמו בערך כל הפאבים באנגליה). מאחר ולא הייתי בטוח מה בא לי לשתות (בלי שום עבר בתחום באותם ימים), ביקשתי מהברמן Screwdriver. הוא הסתכל עלי במבט מופתע ושאל "מה?" אז הבהרתי לו שאני רוצה וודקה עם מיץ תפוזים. אחרי מספר דקות כבר לגמתי מן המשקה המוזר משהו... לא הייתי בטוח למה להוסיף טעם מר, חריף ושונה למיץ התפוזים המתוק והטעים...

משם ההדרדרות הייתה מהירה.

בסביבות גיל 21 כבר היה בביתי בר משקאות לא קטן המכיל את רוב סוגי האלכוהול (גם אם אלה היו הזולים ביותר – בכל זאת, חייל בצבא ההגנה לישראל לא באמת מרוויח כסף), והייתי מכין לי ולחברים קוקטיילים שונים.
בירה לא אהבתי, ויין לא ממש הכרתי...

לקראת מסיבה שערכתי עם חברים, לקחנו כמויות אדירות של אלכוהול מחנות משקאות, אחרי שהמוכר הבטיח לנו שיקח בחזרה את כל הבקבוקים שישארו סגורים (אז מה היה אכפת לנו).
בין המשקאות (המאוד לא איכותיים ולא בריאים) שקנינו היה ניתן למצוא וודקה איסלנדיה (?!), רום קפטן הוק (או משהו דומה), כהילה וכו'.
לקח לי קצת זמן להבין שהמשקאות הזולים הללו לא עושים יותר מידי טוב לראש.

בהשפעת הסרט ביג לובובסקי הפך הרוסי הלבן למשקה החביב עלי והזמנתי אותו בכל מקום שניתן – כולל באי רודוס, מברמנית במלון, ארטמיס שמה, שלא היה לה מושג מה זה רוסי לבן, ובהתאם יצא המשקה ...

בשנת 2001 ארזתי חפצי ועברתי לפריס לכמה שנים. שם נחשפתי לקולינריה ולמנעמי החיים.
אל היין האדום לקח לי מעט זמן להתחבר, אולם אל השמפניה התחברתי מיד.
הייתה לי גם הזדמנות להכיר משקאות צרפתיים כמו קוניאק, ארמניאק וקלבדוס שאולי רק שמעתי עליהם קודם, אם בכלל...
ומשם הדרך לבר משקאות חדש, מגוון ואיכותי הייתה קצרה.

מרגע שהתחברתי ליין האדום, לא יכולתי לעזוב אותו (עד היום למעשה). סיורי יין, סמינרים והרצאות בנושא, טעימות, מספר ירידי יין (יריד יין בפריס – הדבר הכי טוב שיכול לקרות לחובב יינות. כ-10 אירו בכניסה וטעימה חופשית ממאות היקבים המשתתפים) והמון המון בקבוקים שרכשתי במיטב כספי.
בכל טיול לכל מקום, חובה היה לעצור לפחות ביקב אחד (שלא לומר חמישה) על מנת לטעום ולקנות ארגז או שניים.

במהלך טיול לקובה באותן שנים גם התחברתי אל הסיגרים הקובניים המשובחים.

גם אל הוויסקי המשובח (יותר) התחברתי בתקופת שהותי בצרפת. את הלאגאבולין למשל הכירו לי באחת ממסיבות ההאלווין בפאב האירי השכונתי, ומאז אי אפשר שלא למצוא אצלי בקבוק מן המעושן הנפלא הזה.

באחת המסיבות (האינסופיות) בביתי, הגיעה חבורה של גרמנים (שעדיין לא ברור מי בדיוק הזמין אותם) שהשתלטה לי על ארון המשקאות וכמעט חיסלו אותו. רציתי לשלוח אותם משם ברכבת...

לקראת סוף שהותי בצרפת, התחלתי גם לשתות בירה (אמנם לא באותן כמויות כמו יין, אבל פה ושם). המשכתי עם זה גם בארץ, מאחר ובירה טובה אפשר להשיג במחיר שפוי יותר מיין טוב ברוב המקומות.

לקראת יום הולדת 30 שלי, נשאלתי ע"י החברים שלי מה אני רוצה במתנה. חשבתי על כך מעט זמן עד שנחה עיני על מודעת 'קורס בישול בירה'. הפנתי את חבריי אל אותו מפרסם וכך הם רכשו לי מתנה – קורס בישול בירה מקיף ב'בירדי'.

בקורס למדתי המון המון דברים שלא ידעתי קודם (איך מכינים בירה, ממה עשויה, סוגי הבירה השונים, מה זה לעזאזל כשות וקצת היסטוריה)

תוך כדי, גם למדתי גם על הסגולות הרפואיות של הבירה – היין אדום כבר לא לבד – הבירה עוזרת למנוע התקפי לב, שבץ, יתר לחץ דם וסוכרת ואפילו יש האומרים שהיא עוזרת להרזיה!

לאחר סיום הקורס, רצתי לרכוש חומרים ע"מ לבשל בירה בעצמי בביתי... רתמתי את כל מי שיכולתי למשימת איסוף הבקבוקים הריקים (בכל זאת, צריך לשים את הבירה החדשה בבקבוקים כלשהם). הבירה נגמרה מהר מאוד...

מאז הכנתי עוד מספר בירות, כאשר אפילו ברגע זה עומדים להם באחד מחדרי הבית בקבוקים עם נוזל חום-צהבהב אשר מתיישן לאיטו והופך לטעים יותר מרגע לרגע...

התחלתי ולכן אברבר.