לכבוד יום ההולדת ה-235 של ארה"ב, החליטו בקבוצת צרפת-ישראל לערוך אירוע טעימות אינטימי ליינות אמריקאים. התאריך הנקבע היה כמובן הארבעה ביולי.
מפה לשם, רשימת המוזמנים התמלאה, ואני נאלצתי להסתפק באירוע נוסף שנערך ביום שלאחר מכן.
אחרי שיחות מספר עם מארגני האירוע, הייתי בטוח שאני הולך להיות מחויב פעמיים עבור שני אנשים, אך לשמחתי לא כך היה הדבר, ועבודתם נעשתה בצורה הטובה ביותר ולבסוף חויבתי רק עבור עצמי.
אל האירוע, שהתקיים בבר ה-Par-derrière (בתרגום חופשי – מאחורה) הגעתי יחד עם ידידתי נורית באיחור אופנתי של כשעה וחצי, כאשר להפתעתי הוא כבר היה לא רחוק מסיום.
על האירוע הופקד אמיתי, מנהל תחום היין של חברת צרפת-ישראל ליינות איכות. הוא העביר את קהל האורחים מיין ליין תוך הסברים על הרקע של היקבים ועל סוג וסגנון היין.
מאחר והגענו לקראת סוף ההסברים, קיבלנו הבטחה מאודליה ואמיתי נציגי החברה, שנקבל טיפול מיוחד כולל מזיגת היינות מההתחלה והסברים אישיים על כל יין ויין.
הסכמתי, תוך שאני לוגם מיין המרלו שנמזג לכוסי והיה משובח ביותר (אף כי אינני ממעריצי המרלו), מה שגרם לי לתהות איך אחרי יין שכזה, אוכל לחזור אחורה ליינות טובים פחות. אך בסופו של דבר זה לא היה קשה מידי, מה גם ששאר היינות לא היו רעים בכלל.
המדריך המשיך לדבר עם הנוכחים, אך בינתיים העביר אלינו טעימה מן השרדונה של יקב ברינג'ר.
באותו ערב הוצגו יינות משני יקבים, יקב ברינג'ר הותיק בו מגדלים ענבים ומייצרים יין מאז שנת 1875 (!!), ששמעתי שאפילו בתקופת היובש קיבל היתר מיוחד להמשיך לפעול. היקב ממוקם בעמק הנאפה שבקליפורניה, שנחשב לאחד האזורים הטובים ביותר בארה"ב לגידול ענבים.היקב השני שהוצג באותו ערב הוא יקב ניוטון, המצוי לא רחוק מעמק הנאפה, המתמחה כבר כמעט 35 שנה ביינות בסגנון בורדו.
אז התפנה אלינו המדריך, אך רק לרגע קט ע"מ למזוג לכוסותינו מיין הזינפנדל (שנת 2006, מסדרת הפאונדרס אסטייט). ליין היה ריח מצוין (וגם טעם), והיטיב לאפיין זאת אמיתי כשאמר – היין הזה הוא בעצם 'קליפורניה בבקבוק'.
כדי להראות לנו טעם אחר של אותו זן הענבים, מזג לנו אמיתי זינפנדל נוסף, מסדרת Clear Lake (שנת 2004), שהיה פשוט מצוין. היה לו ריח טוב, נוכחות בפה וטעם עמוק שמשאיר רצון לעוד. שונה לחלוטין מן הזינפנדל הקודם.
עוד טעמנו מן הקברנה סוביניון מסדרת הפאונדרס אסטייט (שנת 2007) שהוא למעשה בלנד של ענבים מכל האזור, ולטעמי היה הטוב מיינות הסדרה.המשכנו הלאה אל היין שלטעמי היה הטוב בין היינות ששתינו באותו הערב. זהו יין בשם אלוויום (Alluvium) מסדרת ה-Knights valley, שקיבל את השם מסוג הקרקע עליו גודלו הענבים (משמעות השם היא אדמת סחף). היין מורכב מחמישה זני ענבים שונים שהבולט בהם הוא מרלו. היין מאוד הזכיר לי את יינות בורדו האהובים עלי עד מאוד. מבחינת היקב, זהו היין שמסמל אצלהם את יינות העולם הישן, בניגוד לשאר סדרות היקב.
בינתיים, נשארנו רק שלושתנו בחדר הצדדי של הבר, עם מספר בקבוקי יין חצי מלאים על השולחן ופלטת גבינות קטנה. חלק מן האורחים המשיכו הלאה לשתות יין במקום אחר.
המשכנו את הערב בשיחות על מה עושה חברת צרפת-ישראל, על אירוע השמפניה שלהם הקרב ובא, על אדמות סחף בארץ ובניכר ועוד ועוד.
חזרנו אל יין המרלו של ניוטון (שנת 2002) שהיה טוב כבתחילת הערב, זהו יין לא מסונן שילך מצוין עם חתיכת בשר טובה.אני כל הזמן פזלתי אל הדקאנטר שהכיל את 'שיא הערב' – היין שדיברו עליו מקצת אחרי שהגעתי ועד שעזבו כולם. זהו היין הגדול של יקב ניוטון, ששמו פאזל 2002. היין שקיבל ציון 93 מרוברט פרקר, מאוד מאוד הזכיר לי את סגנון בורדו, וככל הנראה יוכל להתיישן עוד כמה שנים בבקבוק, כמו חבריו הבורדולזים. לצערי, לא נשאר הרבה מן היין הזה, וגם הגענו אליו לאחר שתיית יינות רבים (וטובים), כך שחוש הטעם כבר לא תפקד כבתחילת הערב, וכבר היה קשה להתרשם מן הנוכחות החזקה שלו, אך עדיין ההבדל והאיכות שלו ניכרה בכל לגימה.
המשכנו לשבת עוד קצת, לקשקש, ולסיים את מעט היין שעוד נותר בבקבוקים הפתוחים.
היינות האמריקאים הללו הפתיעו אותי מאוד לטובה. טעמתי בעבר לא מעט יינות אמריקאים, אך תמיד חזרתי אל האירופאים. נראה שאין לקליפורנים הללו במה להתבייש ואולי באמת אתחיל להשקיע גם ביינות מן היבשת החדשה.
את הערב סיימנו במקום אחר עם יין ישראלי.
בירבור אמריקאי, תל-אביב.
