סומלייה 2011...

אני זוכר את הסומלייה הראשון שלי. קראו לו ז'אק והיה לו שפם ארוך ומסתלסל.

זה היה לפני כמה שנים, כשגרתי בפריס... הגעתי אליו לסדנת יין שהזמנתי עבור החברים שלי בעיר האורות. סדנה של מס' שעות שהקיפה יינות וטעמים רבים מרחבי צרפת.

עם השנים עברתי אצל כמה סומלייה אחרים (כן, גם ברבים - בצרפתית בד"כ לא מבטאים את ה-ס' הסופית). הסומלייה האחרון אליו הגעתי היה בעצם תערוכת היין המקצועית הגדולה בישראל שהתקיימה לאחרונה בהיכל נוקיה שביד אליהו.

 מה שהבטיחו לי מראש הוא שכל המי ומי (מהיקבים והיבואנים) יהיו שם – חלקם בקומת הפרקט וחלקם בקומה המרכזית (היכן שדוכני השתיה והאוכל) וכמו כן יוצגו שם חידושים וטרנדים בעולם היין.

בכניסה להיכל נרשמתי ומיד קיבלתי כוס יין. עשיתי את הצעדים הנוספים אל תוך האולם – ומצאתי את עצמי (לראשונה!) על הפרקט של מכבי תל-אביב, היכן שהיו כמה מהדרמות הגדולות בעולם הספורט הישראלי (והאירופי).

התחלתי את דרכי ביקב אמפורה עם מספר יינות שעדיין לא יצאו לשוק באותה עת  - מהם אהבתי בעיקר את המקורה קברנה סוביניון.

המשכתי בטעימות במס' דוכנים נוספים עד אשר הגעתי אל Wine Vault חברה המציעה שירותי אחסון לבקבוקי יין. רעיון נחמד – אך אני מעדיף לשמור את בקבוקי היין שלי קרוב אלי, בדירתי הקטנה.

בודק את תנאי הריבית על הפקדה. קרדיט: צילום משכר

ביקב אבידן יצא לי לטעום יין שבוקבק בכמות קטנה במיוחד עבור התערוכה, אחרי שנתיים בחבית – אך עדיין לא ידוע מתי יחליט היינן כי הגיע זמנו לצאת לשוק – יין מצוין (אך עדיין ללא שם)!

עברתי ביקבי ונטורה, אדיר, בזלת הגולן ועוד כמה, עד שהגעתי לשלט גדול שאמר "White" – איזה מן יקב הוא זה, תהיתי לעצמי – ואז הבנתי שאדום כהה, חברת שיווק של מספר יקבים החליטה ללכת על קטע של יינות לבנים בתערוכה (ועל כן השם).

בהמלצת המוזגת מאחורי הבר, ניסיתי את הריזלינג המצוין של פיוז'ן. לדורון יצחקי היינן אין יקב משלו. מה שהוא עושה למעשה זה מטייל ברחבי העולם ומוצא יקבים שונים איתם הוא עובד ובהם מכין יין משלו, עם טוויסט ישראלי ליינות המקומיים מאותו אזור.
לגוורצטרמינר שלו (שיוצר בגרמניה) יש ריח מדהים, והבחורה שעמדה לידי המליצה שיעשה ממנו בושם. אל הטעם קצת פחות התחברתי.

אורנה צ'ילאג והבמבינו

הגעתי אל ססלוב, שם פגשתי את סדרת אביב 2010 החדשה שבקרוב תצא לשוק ומעתה עם הכשר הרבנות. את הרזרב 2007 שלהם מאוד אהבתי.

ואז הגיע הזמן לעלות למעלה אל הקומה המרכזית. בכל ההיקף ניצבו להם דוכני יין (וגם אוכל) – יקבים קטנים, יקבים גדולים, יבואנים שונים, שמן זית, ריבות, שוקולדים וגם מקררי יין!

עצרתי אצל קיפיס, יבואן היין, מאחר וראיתי אצלו את סוורטלנד, יין דרום-אפריקאי שמאוד אהבתי ומזמן לא טעמתי. הוא הפנה אותי דווקא לדרום אפריקאים אחרים עם שמות משעשעים כמו Goats do Roam וגם Goat Father (והיו עוד כמה) – יינות מצוינים ללא ספק.
את היינות שקיפיס מייבאים לא ניתן למצוא בחנויות יין אלא רק במסעדות שונות פה ושם.

יקבי בנימינה התפרסו על דוכן ארוך בו ניתן היה לטעום ממגוון היינות. אני שמתי את עיני על יין הנח לו בתוך דקאנטר... זה היה יין ה"יהלום" המשובח למדי.

בוילה וילהלמה התעכבתי כדי לשתות יינות שונים שאת זמן ההתיישנות שלהם סופרים בימים! כך מצאתי את עצמי מתחיל ביין ששהה 780 יום בחבית וממשיך ליינות ששהו מעל 1200 יום בחבית. רעיון חביב.

סופרים את הימים, וילה וילהלמה

  התעכבתי אצל מספר יקבים נוספים כמו דדה, צ'ילאג, שושנה, תשבי, ברקן, מוני, רמת הגולן, וטפרברג שהגישו יינות שונים מהם טובים יותר וטובים פחות (בכל טווחי המחירים).

חברת הכרם פתחו בר יין גדול בו הציגו והגישו ממיטב היינות שהם מייבאים ומשווקים. יחד עם זאת חילקו מחברת חביבה (הזכירה לי את כתה ה') ובה פירוט כל היינות בבר.
כמדומני אזור זה היה העמוס ביותר בתערוכה (לפחות ברגע שאני הייתי שם) – ולא היה קל להגיע אל הבר כדי להזמין מעט ריוחה.

לקראת השעה תשע בערב המקום המה אדם ואז הודיעו ממערכת הכריזה כי התערוכה לפני סגירה ומבקשים מן הקהל לסיים את הערב.
צייתתי לבקשה ויצאתי לדרכי הביתה, לא לפני שהעפתי מבט אל היציעים השוממים של ההיכל. 

לא כל כך נעים לראות היכל ריק

החסרון היחיד לטעמי היה שקומת הפרקט נראתה שוממת למדי – לא היו הרבה אנשים והכמות של הדוכנים לא הייתה גדולה מאוד יחסית לשטח – בעיקר שמרכז הפרקט הכיל מספר שולחנות וכסאות ריקים.
 
אך אין ספק שתערוכה שכזו עוזרת ומקדמת את היינות הישראלים (וגם המיובאים) ופותחת להם דלתות רבות לרווחה במסעדות, בחנויות ובברים ברחבי הארץ. וכל הכבוד לאנשי סטודיו בן עמי הממשיכים שנה אחרי שנה לדאוג לקידום היין בישראל. כן ירבו אירועים שכאלה.

בירבור יין, תל אביב