זמן אמיתי לוויסקי

יום שישי, שעת צהריים. יצאתי לנסיעה על אופניי. היעד – הפנינג וויסקי במתחם זמן אמיתי.

'שלום שלום' בכניסה, ואז אורו עיניי – דוכני וויסקי רבים ניצבים להם בתוך המתחם הגדול: בושמילס, גלנליווט, גלנפידיך, בלאקפייס ועוד רבים וטובים. לא ידעתי איפה להתחיל.

מיהרתי אל דוכן הבלאקפייס שם ניצב גילי מכספי משקאות. גילי התעסק לו עם מיכלי החנקן הנוזלי החביבים עליו, אך אותי זה לא עניין – אני באתי לעבוד ואיך אפשר לעבוד ללא כוסית ביד?

מכיוון שמיהרתי אל סדנת הוויסקי היפני אמרתי שלום מהיר וקצר לכמה מכרים שפגשתי על הדרך ואצתי רצתי אל הקומה העליונה, שם אמרו לי כי יש עיכוב קל ושעלי לחזור בעוד מספר דקות.

ניצלתי את העיכוב כדי לגשת ולטעום שני סוגי וויסקי שאינני מכיר – טומינטול (Tomintoul) מבית אנגוס-דנדי וגלן-קאדם (Glencadam). חביבים למדי, עם הבדלים בין דרגות היישון השונות. מאחר ולא ממש שמעתי עליהם קודם, לא הקדשתי להם יותר מדי חשיבות (ואולי חבל שכך?), וחזרתי אל סדנת הוויסקי היפני שעמדה להתחיל.

שותים ביחד. קרדיט: צילום משכר

כשבוע לפני האירוע דיברתי עם עמית, איש זמן אמיתי האחראי על ארגון האירוע. הוא סיפר לי על סדנת הוויסקי היפני והדליק אותי. נותר מקום אחד לסדנה של שלוש אחה"צ, כך אמר לי – ואני מיד אמרתי לו – מצוין, שריין לי את המקום הזה.

הסדנה סבבה סביב ייסוד עולם הוויסקי ביפן, ובעיקר אנשי מזקקות ניקה וימאזאקי. את הסדנה העביר מקים מועדון הוויסקי הישראלי – יונתן ישי.
ניכר היה שיש לו הרבה ידע בעניין. במצגת שהעביר הראה תמונות מן ההיסטוריה היפנית והסביר איך וכיצד הגיעו לרמה הקיימת כיום ביפן, הנחשבת לאחת מחמש המדינות המובילות בייצור וויסקי (יחד עם סקוטלנד, אירלנד, ארה"ב וקנדה).

קוניצ'יוואה! קרדיט: צילום משכר

יחד עם ההסברים גם טעמנו וויסקי יפני מצוין מבית ניקה (Nikka) שאני חייב לציין שההבדלים בינו לבין הסקוטי ממש לא ברורים וניתן להתבלבל ביניהם בקלות.

תומר וחבר. קרדיט: צילום משכר

מן הסדנה חזרתי אל העולם האמיתי. עולם של סקוטים, איריים ואמריקאים.
ניגשתי אל הדוכן של הכרם. שם המתין לי איש האלכוהול הידוע, תומר בן-דוד (אין קשר משפחתי), הזמנתי לי מעט מן הגלנפידיך 18 שטעמתי לא מזמן בארוע טעימות גלנפידיך (אירוע אותו אירגן תומר ובו טעמנו כמעט את כל שנות היישון של גלנפידיך מ-12 ועד 30) ושאותו אהבתי הכי מכל הסדרה.
היה נפלא.
היעד הבא - גלנליווט, שם קיימתי שיחה ארוכה עם חברים ותיקים וחדשים. את הגלנליווט נאדורה שכולם שיבחו אני מכיר כבר שנים (בכל זאת, נגמרו כבר כמה בקבוקים מן המשובח הזה פה אצלי בסלון). אני דווקא ביקשתי לטעום מן הגלנליווט 18 שאינני מכיר. וויסקי מצוין, אך עדיין אני אשאר עם הנאדורה 16 שלי.

קיימתי שיחה לא קצרה עם עליזה, מנהלת המותג (מה תגידו, טמפו מייבאים גם וויסקי!) שפתחה את עיניי בנושאים רבים בתחום ובעיקר מסביב למותג הזה.

עברתי עוד קצת בין בושמילס לג'ים בים (עדיין תוהה מדוע – זה ממש לא בשבילי) ולבסוף חזרתי אל הכרם לסיום הפסטיבל.

היה ארוע מהנה ומפרה, אין ספק שלמותגי הוויסקי הטובים בעולם יש נציגות יפה בארץ – גם אם המחירים קצת יקרים.

לא ברור לי איך הצלחתי לחזור בבטחה הביתה על האופניים, אך מה שבטוח, כוס הוויסקי שלקחתי איתי לא שרדה את הנסיעה...
לאירוע הבא אני כנראה אבוא במונית.

בירבור וויסקי, תל-אביב