אחוזת בית סימנה את תחילתה של מהפכה - העיר העברית הראשונה.
מבשלת בירה באותו השם, "אחוזת בית", קמה לאחרונה ומחפשת לעשות מהפכה גם היא.
בשנים האחרונות חלה מהפכת הבירה בישראל, הווה אומר מבשלות מסחריות רבות
רבות צצות להן - מי גדולה יותר ומי גדולה פחות. המכנה המשותף של רובן – בירות מבוססות
שמרי אייל, בשונה מבירות הלאגר המסחריות.
הסבר קטן ומהיר על ההבדלים בין שמרי האייל לשמרי הלאגר:
- שמרי לאגר פועלים בחלקו התחתון של מיכל התסיסה בניגוד לשמרי האייל שעושים את מלאכתם נאמנה בחלקו העליון של המיכל.
- שמרי הלאגר אוהבים טמפרטורות נמוכות, בסביבות ה-4-10 מעלות – מה שאומר שללא אמצעים מיוחדים (כולל מתקן קירור עם טמפרטורה קבועה) לא ניתן לייצר בירת לאגר. לעומת זאת, שמרי אייל אוהבים טמפרטורות גבוהות יותר: הם מתרבים (כן כן, שמר הוא יצור חי שמתרבה) בטמפרטורות גבוהות יותר ופועלים (אוכלים סוכר ומוציאים אלכוהול וגזים) בטמפרטורות שבין 18-24, כך שקל להכין בירה שכזו בבית (רצוי לא בקיץ אם אין קירור טוב).
- בד"כ, הטעם של של בירות האייל עשיר ומורכב יותר מבירות הלאגר המסחריות הטיפוסיות בשל חומרי ארומה וטעם שונים הנוצרים בזמן התסיסה.
וכך, אנשי מבשלת 'אחוזת בית' החליטו ללכת לכיוון הלאגר, ולא האייל הנפוץ יותר (נפוץ בשוק בירות הבוטיק. בשוק כולו שולט הלאגר ללא עוררין, דוגמת
גולדסטאר, הייניקן, קרלסברג וטובורג).
הצטרפתי אל אירוע השקת "אחוזת בית" בטמפל-בר במתחם הסינמה
סיטי ושם שמעתי קצת על אנשי המבשלה החדשה הזו.
רועי כהן והבירות |
לרועי כהן, האחראי על הבישול יש רקורד לא קצר בבישול בירה. כתשע
שנים הוא שימש כמיבשלן (Brewmaster) במסעדת/מבשלת הבירה Brewhouse ברוטשילד בתל אביב, כמו כן עזר למבשלנים שונים
בבישול בירה ובהקמת המבשלות שלהם.
כשהוצע לו התפקיד החשוב במבשלה החדשה קפץ על ההזדמנות (ובצדק).
רועי מצהיר כי מאחוריו כבר בישול של כ-600 אלף ליטר בירה, מספר מכובד ביותר שאינני יודע אם מישהו שאינו ממבשלות הבירה הגדולות הגיע אליו בארץ.
כשהוצע לו התפקיד החשוב במבשלה החדשה קפץ על ההזדמנות (ובצדק).
רועי מצהיר כי מאחוריו כבר בישול של כ-600 אלף ליטר בירה, מספר מכובד ביותר שאינני יודע אם מישהו שאינו ממבשלות הבירה הגדולות הגיע אליו בארץ.
הקדמתי להגיע אל האירוע, מה שנתן לי הזדמנות לדבר עם
רועי ודני באריכות ולהבין לאן רוצים לקחת את המבשלה.מבשלת אחוזת בית, בניגוד לשמה, ממוקמת באשדוד והושקעו בה למעלה משלושה מיליון ש"ח כדי לייצר בירות לאגר פרימיום. ע"פ
רועי כהן, הבחירה בלאגר נובעת מכך שהקהל הרחב אוהב לאגרים (בכל זאת, זהו רוב השוק),
זוהי בירה קלילה יחסית שאפשר לשתות ממנה הרבה, כמעט כמו מים.
רוטשילד
על פי השניים, השם של המבשלה, אחוזת בית, נותן לבירה חיבור
לארץ, חזרה לישראליות ולמקורות, ובהתאם לשם המבשלה, כך גם שמות הבירות.
אני התחלתי את הערב עם רוטשילד. זוהי בירה לאגר קלילה, בסגנון
צ'כי עם ראש קצף בהיר, טעם מריר וארומה פרחונית מעט.
הבירה הקלילה הזו זרמה היטב, ויכולתי להמשיך לשתות ממנה עוד ועוד.
עם השתיה הגיעו גם קצת נישנושים קלים ממטבח הטמפל-בר, שעזרו להחליק את הבירה אל הקיבה.
עם השתיה הגיעו גם קצת נישנושים קלים ממטבח הטמפל-בר, שעזרו להחליק את הבירה אל הקיבה.
משהו קטן לאכול |
למעשה, כבר כמעט שנה עוסקים החבר'ה של אחוזת בית בכל מיני בדיקות
וניסויים כדי להגיע לבירה ברמה גבוהה וכדי לדאוג שכל בירה תהיה עם טעם
קבוע כמו הבירה מלפני יום, מלפני חודש ומלפני שנה.
ברון מעדיף בירה או יין ? |
את הבירות הם משווקים בבקבוקי חצי ליטר וכמו כן ניתן למצוא את הבירה
בחביות במס' מקומות נבחרים.
רועי כהן המשיך והסביר שבכל בישול מכינים כ-1000 ליטר, ותהליך כזה
מתבצע כ-7-8 פעמים בחודש (כמות לא קטנה בשביל מבשלה חדשה). כל בישול כזה נבדק טוב
טוב לפני יציאה לשוק ע"מ לוודא שהבירה אכן טובה ואין בה פגמים כלשהם – כי הרי
לקוח שייכווה פעם אחת לא ישוב לקנות מן הבירה.
תהליך נוסף שמתבצע הוא פיסטור הבירה. מתוך ידיעה ברורה שהפיסטור פוגם
בחלק מן הטעמים של הבירה ומעלים ממנה איכויות, החליטו לפסטר אותה על מנת לתת לה חיי
מדף ארוכים יותר ולהקטין את הסיכויים לפגמים במוצר הסופי.
אחרי מס' כוסות של רוטשילד עברתי לאלנבי. זוהי בירת לאגר
אדמונית ומעוננת, מתקתקה ומרירה קלות.
אמנם אותו אלנבי (הרחוב, לא הגנרל) על שמו קרויה הבירה נמצא דקה מהבית שלי, אך אני
העדפתי את רוטשילד, אולי מפני שכבר התרגלתי אליו.
ועם הבירה הזו החל כבר להגיע לשולחננו גם אוכל קצת יותר כבד (וטעים) מן המטבח.
בריטי טוב אוהב בירה טובה. פילדמרשל אלנבי. |
ועם הבירה הזו החל כבר להגיע לשולחננו גם אוכל קצת יותר כבד (וטעים) מן המטבח.
משהו גדול לאכול |
אלנבי נח לו במיכל כחודש לפני היציאה לשוק, ללא כל סינון.
ושוב ימינה, הפעם לשינקין
ואיזו בירה שתה מנחם? |
הבירה הבאה שהגיעה לטעימה הייתה ללא תווית, זאת מאחר ועדיין מחכים
לתוצאות סופיות של הבדיקות שלה – שינקין שמה.
שינקין היא בירת חיטה מבוססת לאגר. הבירה קלילה בעלת גוון כהה עם ראש
קצף יפה. המיבשלן עשה ניסיונות רבים תוך התייעצות עם מבשלי בירה שונים כדי להביא
את הסגנון הזה לבירה שלו.
בתהליך הבישול השונה מעט, מבצעים בישול נפרד של החיטה ושל השעורה ולבסוף מחברים אותם יחדיו.
בתהליך הבישול השונה מעט, מבצעים בישול נפרד של החיטה ושל השעורה ולבסוף מחברים אותם יחדיו.
אישית לא התחברתי אל הסגנון הזה שהיה מעט חסר גוף בהשוואה לבירות חיטה אחרות והייתי מעדיף את בירת החיטה הקלאסית מבוססת האייל.
תחנה הבאה - שוק לוינסקי
בירה נוספת שעדיין לא 'יצאה לדרך' היא שוק לוינסקי, לצערי לא
יצא לנו לטעום אותה (כי עדיין עובדים עליה), אך נאמר לנו כי זוהי בירת דאבל-בוק גרמנית
כהה עם טעם עשיר וגוף מלא, מרירה, כשותית עם טעמי פירות ובעלת כ-6.8% אלכוהול.
סופו של יום
יש מקום בארץ לבירות לאגר נוספות ושונות מהקיימות (יש האומרים שכ-90% ויותר
מהאנשים לא יבדילו כלל בין בירות לאגר שונות כשעיניהם עצומות).
כיום, כשרוב מבשלות הבוטיק מתמקדות בבירות אייל, המקום של אחוזת בית נראה טוב, אך בבואם להתמודד מול בירות הלאגר המסחריות הגדולות – לא יהיה קל, עם המחיר הגבוה יחסית ובפרט שהבירות מפוסטרות ומאבדות כנראה מן הייחוד שיכול היה להיות להן.
אין ספק שהבירות איכותיות ושרועי כהן יודע להפיק הרבה מן הבירה אותה הוא מבשל, אך אני בטוח שהוא יכול לקחת את הבירות צעד נוסף קדימה ולתת לקהל משהו מעט שונה ממה שמכירים בשוק הבירות הרווי.
ההבטחה הטמונה בשוק לוינסקי יכולה לסמן את השינוי הזה.
כיום, כשרוב מבשלות הבוטיק מתמקדות בבירות אייל, המקום של אחוזת בית נראה טוב, אך בבואם להתמודד מול בירות הלאגר המסחריות הגדולות – לא יהיה קל, עם המחיר הגבוה יחסית ובפרט שהבירות מפוסטרות ומאבדות כנראה מן הייחוד שיכול היה להיות להן.
אין ספק שהבירות איכותיות ושרועי כהן יודע להפיק הרבה מן הבירה אותה הוא מבשל, אך אני בטוח שהוא יכול לקחת את הבירות צעד נוסף קדימה ולתת לקהל משהו מעט שונה ממה שמכירים בשוק הבירות הרווי.
ההבטחה הטמונה בשוק לוינסקי יכולה לסמן את השינוי הזה.
את דרכי חזרה הביתה עשיתי עם קפטן אלעל (בדימוס) שהביא אותי קרוב
לבית, ממש אל מרכז משולש הרחובות רוטשילד, אלנבי ושינקין.
בירבור בירה, אחוזת בית.