מה משותף לדג לבן ולג'מוס? להרצל ולאיזי? (בחזרה ללונגשוט 2011)

פרסום חדש של פוסט מלפני שנה,  על תחרות לונגשוט 2011

תחרות 'סיכוי קלוש' 2011 הסתיימה לה אתמול באירוע גדול ונוצץ במרינה בהרצליה.

אי שם, בשלהי שנת 2010, מעט לפני סוף השנה יצאה ההכרזה על תחרות הבירה השנתית השביעית של מועדון הבירה הישראלי, הידועה בשנים האחרונות גם כסמואל אדמס לונגשוט.

 בשנתיים האחרונות התעניינותי בתחרות לא הייתה גבוהה כי בישלתי בירה פה ושם בשביל הכיף ולא בשביל תחרויות, ואף שקיבלתי הזמנות לאירועי הגמר לא הגעתי (זאת גם מאחר ולא הייתי בארץ באותו הזמן).

בירה שבישלתי לקראת מסיבת יום ההולדת שלי פספסה את תאריך היעד מאחר ולא נערכתי מספיק זמן מראש והיא הייתה מוכנה רק מספר שבועות לאחר אותה מסיבה (שהייתה מוצלחת ביותר, אך נטולת בירות שלי). כעת, משנשארה בידי כמות של כעשרים ליטר בירה, מפתיעה וטעימה, החלטתי להגיש אותה אל התחרות שאוטוטו מגיע סיום ההרשמה שלה.

מיד לאחר הפסח, טלטלתי ארבעה בקבוקי חצי ליטר על אופני לכיוון החנות של 'בירדי', ושם חתמתי על הטפסים (אותם שלחתי מבעוד מועד) ושילמתי – והופ, אני משתתף בתחרות.

מאחר ואני מבשל בבית בשביל הכיף, ועד כה לא חשבתי כלל על שם למבשלה – נאלצתי להפעיל מעט את התאים האפורים כדי לבחור לי שם למבשלה (אחד הסעיפים הנדרשים בטופס הרישום). לבסוף, החלטתי לקרוא למבשלה על שם הכלבה המדהימה ביותר שאני מכיר – אננדה (הפירוש בהודית: אושר עילאי).

הימים חלפו להם אט אט, כאשר בין לבין התפרסמו כל מיני פוסטים בבלוגים שונים על שלבי השיפוט השונים, אך שום הודעה על מועד הכרזת הזוכים לא הגיעה.
על פי הכתוב, בין השופטים הנכבדים היו אנשי מבשלת טמפו (יבואני סמואל-אדמס), אנשי מבשלות בירה ישראל (יצרני קרלסברג וטובורג), מספר מבשלי בירה ממבשלות בוטיק, בלוגרים, עיתונאים ואנשי בירה – שנהנו לשתות את 103 הבירות השונות והמשונות שהגיעו מ-40 מבשלים שונים ומשונים.
לאחר ששפטתי בעבר בתחרות בירות אני יכול להעיד שהעניין לא קל בכלל, בעיקר עם כמות כזו של מתמודדים.

ביום האחרון של חודש מאי הגיע לפתע מייל מגדי דבירי (בירדי בשבילכם) שהודיע שאירוע הגמר יהיה שונה משנים שעברו ובמקום אירוע קטן של כל המבשלים המשתתפים ל"אנשי הברנז'ה", ההכרזה על הזוכים תעשה כחלק מאירוע בירה גדול במרינה בהרצליה, בחסות סמואל אדמס.
עוד נמסר באותה הודעה שכל מבשל יוכל להציג ולמכור את הבירות שלו לקהל הרחב – ומי שרוצה לעשות כן, שייערך בהתאם.
הודעה זו הפתיעה אותי מעט מאחר ומעולם לא תכננתי לעמוד מאחורי דוכן אל מול קהל אנשים גדול ולמזוג מן הבירה שהכנתי.

כשלושה שבועות לאחר מכן נערך מפגש בחנות של בירדי בין מבשלי הבירה השונים ובין אנשי טמפו וצוות ההפקה של האירוע.
הרוחות סערו באותו ערב מאחר וכל תהליך קבלת ההחלטות נעשה בצורה חד-צדדית של טמפו למורת רוחם של רוב המבשלים. בין הטענות שעלו – הצורך לבשל ולמכור בירה לאלפי מבקרים (במקום טעימות לכמות קטנה בהרבה), הצורך לעמוד מאחורי דוכן במשך 12 שעות (שני ימים של 6 שעות), הצורך להתמודד עם מכירת אלכוהול (אישורים, מסים וכו') והמחיר שיקבלו עבור כל טעימת בירה.

לבסוף הוסדרו ע"י טמפו רוב הנושאים הנ"ל, בצורה שהתאימה לרוב המבשלים, וכך הגענו אל אירוע הלונגשוט 2011 במרינה בהרצליה.

המבשלים השונים קיבלו דוכנים במתחם האירוע ומזגו לקהל הרחב שהגיע ושילם ממיטב כספו ע"מ לטעום את הבירות הישראליות הלא מאוד מוכרות.

מעט אחרי השעה שמונה החלו לנאום מעל במת האירוע – מיד יכריזו על מנצחי התחרות.
אני הקשבתי בחצי אוזן למתרחש על הבמה הרחוקה ממני, מאחר והייתי עסוק בשיחה עם קליינט שביקש בדיוק באותו רגע להבין ממה עשויה הבירה שלי.

מרחוק אני שומע 'קטגוריית אייל בהיר': מקום 3... מקום 2... ומקום ראשון – מאור ממבשלת הרצל, עבור בירת הרצל IPA שלו. מאור שהיה שכני לדוכן, מיהר לכיוון הבמה ע"מ לקבל את הפרס – בקבוק בירה סמואל אדמס אוטופיה, אחת מן הבירות בעלות אחוז האלכוהול הגבוה בעולם, המיוצרת באופן לא סדיר (חמש פעמים בעשר השנים האחרונות).

בעודי ממשיך להסביר על הבירה שלי, הבחור על הבמה ממשיך לקטגוריית האייל הכהה: מקום 3... מקום 2.. מקום ראשון – עמנואל זיידמן ממבשלת EZ. עמנואל זכה לפני מס' חודשים עם בירת הפורטר שלו בתחרות אתגר הסטאוט והפעם הפורטר מביא לו גם בירה אוטופיה.

עוברים לקטגוריית בירת החיטה – הזוכה כבר נמצא על הבמה, הוא לא הלך לשום מקום – עמנואל זיידמן זוכה גם בקטגוריה זו וכבר יש לו שני פרסים ביד.

הבחור ששאל אותי שאלות עזב אותי אך הגיע בחור אחר וזאת למרות שאני עדיין מנסה להקשיב ולראות מה הולך על הבמה הרחוקה.
אבל אני רק שומע שמבשלת ג'מוסס "בירת גראז' ישראלית" זכו בפרס בירת הלאגר הטובה ביותר.

ועכשיו, אני שומע את המנחה על הבמה, הקטגוריה החופשית, זו הקטגוריה אליה הגשתי את הבירה שלי ועל כן אני מבקש מן האיש שמולי להמתין לרגע.
מקום שלישי – לא אני
מקום שני – לא אני
מקום ראשון – עדיין לא אני.
מי שכן זכה במקום הראשון היה תומר ממבשלת הדג הלבן, שהכין אייל מיוחד והגיע משדרות הרחוקה ע"מ לקבל את בקבוק הבירה האיכותית.

כעת, התעניינותי בתחרות מעט פחתה (אני כבר לא שם), אך בכל זאת המשכתי להאזין ולהגניב מבטיי לכיוון הבמה כדי לשמוע מי זוכה בקטגוריה החופשית הישראלית והפלא ופלא שוב היה זה שכני, מאור ממבשלת הרצל, שכבר נמצא לו על הבמה ולא היה צריך לכתת רגליו מן הדוכן המרוחק.

כעת נותר רק לשמוע איזו מבין שש הבירות שכבר זכו תקבל את התואר "Best in show", תוכרז כבירה הטובה בתחרות ותשלח את מבשלה לטיול בפסטיבל בירה בארצות הברית.
כאמור שני משתתפים זכו כל אחד בשני פרסים – ייתכן ואחד מהם יזכה בפרס נוסף ולא פחות גדול, אך אלה החבר'ה ממבשלת ג'מוסס, עם בירת הלאגר שלהם שזוכים במקום הראשון וילכו לארוז את המזוודות.

אני סיימתי עם הבחור שהפריע לי מעט וניגשתי לברך את השכנים שזכו בפרסים.

ואז התחלתי לחשוב... עוד שנה יש עוד תחרות. מה מבשלים הפעם?